הכפר אומלו שבטושתי נמצא במרחק 150 קילומטרים מטביליסי. הדרך אליו עוברת במעבר אבאנו בגובה 2,850 מטר, אורכת שש עד שמונה שעות ופתוחה רק בקיץ: מהסתיו ועד מאי המעבר סגור בגלל שלג. מסוק מגיע לאומלו בפחות משעה, והעונה אינה משנה לו.

אפשר היה לחשוב שעם פער כזה כולם יטוסו. ובכל זאת מזמינים מסוקים בגאורגיה רק לעיתים רחוקות, והסיבות פשוטות. הכתבה הזאת עוסקת בשאלה לאן מסוק באמת טס בגאורגיה, כמה עולה כלי טיס, איפה הוא יכול לנחות ומה מונע מטיסה לצאת לפועל.

טיסות מסחריות: מי מפעיל אותן, מה נמכר ובמה טסים

כל טיסה מסחרית בגאורגיה יוצאת מהבסיס בטביליסי: משם כלי הטיס ממריא ולשם הוא חוזר. משם אפשר להגיע לקזבגי, לטושתי, לסוואנתי, לחבסורתי ולבטומי.

לפי קוד האוויר של גאורגיה, הטסת נוסעים בתשלום מחייבת שני מסמכים — תעודת מפעיל ותעודת הובלה אווירית. את שתיהן מנפיקה סוכנות התעופה האזרחית, וטיסה ללא התעודה אסורה. שלוש־עשרה חברות בגאורגיה מחזיקות בתעודת מפעיל, אבל כמעט כולן מטיסות מטוסים וזקוקות לה לשירותים שלהן עצמן. רק לארבע יש מסוקים: TCA, Aero Expedition, Aviacopter ו־Aviaservice. שתי הראשונות מטיסות נוסעים; האחרות עוסקות בפינוי רפואי בהיטס. בסך הכול רשומים במרשם האזרחי של גאורגיה שנים־עשר מסוקים.

חברות שמוכרות טיולי מסוקים והסעות במסוק אבל אינן מופיעות במרשם המפעילים עובדות כמתווכות: הן מקבלות את ההזמנה ושוכרות את כלי הטיס ממפעיל מורשה. זה הסדר מקובל. דבר אחד חשוב: האחריות לטיסה מוטלת על חברת התעופה המורשית, לא על מי שלקח מכם את הכסף.

אפשר להזמין ארבעה סוגי טיסות. הראשון הוא הסעה להרים: אומלו, סטפנצמינדה, מסטיה, שאטילי. השני הוא טיסת נוף מעגלית מעל טביליסי ומצחתה, האפשרות הקצרה והזולה ביותר. השלישי הוא מסלול בהתאמה אישית, שמחויב לפי שעות טיסה. הרביעי הוא הלי־סקי: מעלים את הגולשים למדרון שאין בו רכבל, והם גולשים למטה בשלג בתולי. הטיסות האלה מחייבות היתר נפרד מסוכנות התעופה האזרחית. הן מותרות רק ביום ורק במזג אוויר טוב, כשהקרקע ונקודות הציון נראות מתא הטייס. לקברניט נדרשות לפחות אלף שעות טיסה כטייס מפקד והסמכה לבחור אתר נחיתה מהאוויר.

בשימוש מסחרי נמצאים שני דגמים. הראשון הוא Airbus H125, המוכר גם כ־AS350 B3: מנוע אחד, חמישה נוסעים, מהירות שיוט של כ־250 קילומטרים לשעה. מסוק מהסוג הזה הוא שנחת על פסגת האוורסט במאי 2005, עד היום הנקודה הגבוהה ביותר שמסוק נחת בה אי פעם. השני הוא Agusta A109: שני מנועים, שישה נוסעים וצוות של שניים. הוא יקר יותר, אבל המנוע השני מסיר חלק מההגבלות. אם המנוע היחיד כושל, המסוק חייב לנחות מיד, ולכן על כלי טיס חד־מנועיים נאסר לטוס בלילה. ה־A109 ממשיך לטוס על המנוע שנותר, ולכן מותר לו לטוס אחרי השקיעה.

Airbus H125 בטיסה

Airbus H125 — הדגם הנפוץ ביותר בגאורגיה; כלי הטיס שבתמונה שייך למכון הגאולוגי של ארצות הברית. צילום: USGS, נחלת הכלל

לאן אפשר לטוס וכמה זמן זה לוקח

TCA ו־Aero Expedition, שתי החברות המורשות להטיס נוסעים, טסות מטביליסי לשבעה יעדים. תלאווי היא הקרובה ביותר — 30 דקות באוויר; בטומי היא הרחוקה ביותר, שעה ורבע.

יעד באוויר, לכיוון אחד בכביש, לכיוון אחד
תלאווי 30 דקות 1 שעה ו־50 דקות
קזבגי (סטפנצמינדה) 40 דקות כ־3 שעות
שאטילי 45 דקות 5 שעות ויותר
אומלו, טושתי 50 דקות 6-8 שעות, רק בקיץ
אמברולאורי 50 דקות כ־4 שעות
מסטיה 1 שעה ו־10 דקות 8-9 שעות
בטומי 1 שעה ו־15 דקות 5-6 שעות

המפעיל מפרסם את זמן הטיסה המלא — מהבסיס בטביליסי ליעד ובחזרה, משום שמשלמים על כל הדרך שכלי הטיס עושה. בטבלה הזמן מחולק לשניים.

רק כדי להגיע מהר יותר למקום כלשהו, כמעט לא מזמינים מסוק. לתלאווי ממילא נוסעים שעתיים. לבטומי ולאמברולאורי יש טיסות סדירות מנתחתארי ב־125 וב־50 לארי. מסוק משתלם במקום שאין בו כביש או שהכביש סגור. בטושתי אין אספלט בכלל, ומעבר אבאנו נפתח במאי ונסגר באוקטובר. בקיץ 2026 הפתיחה נכשלה, והאזור עדיין היה מנותק ביוני.

הדרך במעבר אבאנו בטושתי

המבט ממעבר אבאנו. צילום: Moahim, CC BY-SA 4.0

המחיר: כלי טיס, טייס ושעות טיסה

מסוק בגאורגיה מגיע עם הצוות שלו, והטייס כלול במחיר. אי אפשר להטיס בעצמכם. לשם כך נדרשים רישיון טיס והגדר על סוג כלי הטיס, והצעות בנוסח ״שכרו את כלי הטיס והטיסו אותו בעצמכם״ אין כאן. את הרישיון עצמו אפשר להשיג: טייסים פרטיים מוכשרים בבתי ספר לטיסה בטביליסי.

משלמים על כלי הטיס כולו ולא על מושב, ואת המחיר מפרסם המפעיל, לא המתווך. הנה המחירון העדכני של Aero Expedition — אחת משתי החברות שמטיסות נוסעים:

מסלול מטביליסי מחיר לכלי טיס
אומלו, טושתי 3,500 דולר
סטפנצמינדה (קזבגי) 3,500 דולר
מסטיה 7,500 דולר
בטומי 7,500 דולר
טיסת נוף מעגלית מעל טביליסי ומצחתה 1,480 דולר
מסלול בהתאמה אישית מ־2,200 דולר לשעת טיסה

לכך מתווספות אגרות שדה התעופה. מחויב כל הזמן מהבסיס בטביליסי ובחזרה, ובמקום עצמו המסוק והטייס ממתינים עד שעתיים ללא תשלום — לאחר מכן חל התעריף השעתי.

שעת טיסה עולה בערך אותו דבר בכל מקום בגאורגיה: כ־1,800 דולר במסוק חד־מנועי וכ־2,300 במסוק דו־מנועי. בצי שלנו יש שני Airbus H125, והם מוצעים מ־2,000 דולר לשעת טיסה — כולל טייס וביטוח, כשהקונסיירז׳ בונה את המסלול.

לשם השוואה: הטיסה הסדירה במטוס מנתחתארי עולה 50 לארי לאדם לאמברולאורי ו־125 לבטומי. ההבדל אינו רק בסכום. בטיסה סדירה קונים מושב אחד ונוסעים לפי לוח זמנים. על מסוק משלמים במלואו, אבל את המסלול ואת השעה בוחר הלקוח.

איפה מסוק יכול לנחות

להגיע לקזבגי זה רק חצי מהעבודה: אין שם שדה תעופה, וגם לא באומלו, היעד המבוקש ביותר. בגאורגיה יש רק שישה שדות תעופה אזרחיים מאושרים — טביליסי, בטומי, קוטאיסי, מסטיה, אמברולאורי ונתחתארי — ואילו שדה התעופה בתלאווי אינו מאושר והוא סגור בהודעה לטייסים עד 4 בנובמבר 2026. כלומר ברוב המקומות שנמנו למעלה אין, פורמלית, איפה לנחות.

זה לא אומר שאי אפשר להגיע לשם. כללי הטיסה מתירים המראה ונחיתה מחוץ לשדות תעופה ולמנחתי מסוקים מאושרים בשלושה תנאים: בעל הקרקע מסכים לשימוש כזה, האתר מוגן לאורך היקפו מפני אנשים ועצמים נעים, והוא בטוח להמראה ולנחיתה. לנחיתה חד־פעמית לא נדרש אישור נפרד מסוכנות התעופה האזרחית.

במקרים אחרים חובה לרשום את האתר: אם מופעלות ממנו טיסות סדירות במסלולים קבועים, אם כלי טיס מוצבים ומתוחזקים בו, או אם מתוכננות טיסות במשך יותר מחודש. הרישום אורך עד 120 ימים קלנדריים, מחייב קואורדינטות ממודד והסכמה בכתב של הרשות המקומית, ותקף לחמש שנים.

נחיתה על משטח ליד מלון בקזבגי או בשדה ליד כרם בקאחתי היא עניין של סיכום עם בעל הקרקע ושל הערכת האתר בידי הקברניט, לא של חודשים של התכתבות עם סוכנות.

אומלו העליונה בטושתי

אומלו העליונה בטושתי — אין כאן שדה תעופה. צילום: Moahim, CC BY-SA 4.0

מה לקחת בחשבון כשמתכננים טיסה

מסוק לא עוצרים ברחוב כמו מונית: את הטיסה מתכננים מראש, וחלק מהטיסות מתבטלות לפני ההמראה. יש חמש מגבלות, וכמעט אף אחת מהן אינה תלויה במפעיל.

הראשונה היא אור היום. הטייס טס לפי הקרקע והאופק ולא לפי מכשירים בלבד, ולכן הוא צריך לראות מה נמצא מתחתיו. אם המנוע של מסוק חד־מנועי כושל, עליו לנחות מיד ובכל מקום שאפשר — ובלילה אי אפשר להבחין במקום מתאים. לכן על מסוקים כאלה, ובהם ה־H125 וה־Alouette III, נאסר לטוס בין השקיעה לזריחה, והטיסה האחרונה מסתיימת עם רדת החשכה.

השנייה היא מזג האוויר. טיסות מותרות בראות של שלושה עד חמישה קילומטרים, והנתון המדויק תלוי בגובה ובאזור. בסיס העננים להמראה ולנחיתה באזור שדה התעופה חייב להיות לא נמוך מ־450 מטר מעל הקרקע. בהרים חלה דרישה נוספת: המסלול מתוכנן לפחות 600 מטר מעל המכשול הגבוה ביותר בטווח של שמונה קילומטרים. עננות נמוכה בהרים מבטלת את הטיסה, וזו לא זהירות יתר של המפעיל אלא הכלל.

השלישית היא תוכנית הטיסה. מגישים אותה לא יאוחר מ־30 דקות לפני ההמראה: במרחב אווירי מבוקר זו חובה. יש חריג אחד: אם כל הטיסה נשארת במרחב אווירי לא מבוקר, בגובה שאינו עולה על 400 רגל — כ־120 מטר מעל הקרקע — אין צורך בתוכנית. במקרה כזה אפשר למסור לשירותי התעבורה האווירית את המסלול, את סוג המסוק ואת פרטי הקשר של הקברניט בכל דרך, ואפילו בשיחת טלפון (כללי הטיסה במרחב האווירי של גאורגיה).

המגבלה הרביעית עונתית ונוגעת לקאחתי. על הכרמים כאן מגינים מפני ברד בעזרת רקטות: יורים אל הענן חומר פעיל כדי שהברד לא יספיק לגדול. הירי נעשה מהקרקע ומגיע לגובה ניכר, ולכן מעל אזורי השיגור מסומנים אזורים נפרדים והטיסות בהם מוגבלות.

יש תשעה אזורים כאלה, וכולם מסומנים בשם Kakheti Zone בפרסום המידע התעופתי של גאורגיה: מהקרקע ועד רום טיסה 310, בערך תשעה קילומטרים, מאפריל עד סוף אוקטובר. האזורים מכסים גם את הרצועה שלאורך הגבול עם רוסיה ואזרבייג׳ן, שכוללת את טושתי. איסור קבוע אין — הטיסות מוגבלות בשעות שבהן מתבצע ירי, וההתראה ניתנת מראש.

החמישית היא חלקי השמיים שהכניסה אליהם אסורה. מקום אחד במדינה סגור לטיסות לחלוטין: מעגל ברדיוס של שני מיילים ימיים מעל מסוף הנפט בסופסה. יותר מארבעים אזורים נוספים נסגרים לפי הצורך. רובם שטחי אש של משרד ההגנה לאורך הגבולות עם ארמניה ואזרבייג׳ן. אבחזיה וחבל צחינוואלי סגורים מסיבה אחרת: לפי החוק על השטחים הכבושים, גם המרחב האווירי שמעליהם נחשב כבוש, ותעבורה אווירית בינלאומית אסורה שם.

החוק אינו מחייב להודיע למשטרת הגבולות על טיסה פנים־ארצית סמוך לגבול. אישור ממשרד ההגנה והודעה למשרד הפנים נדרשים רק לחציית גבול המדינה מחוץ לנתיב אווירי.

שאלות נפוצות

מסוק יכול לנחות ממש ליד המלון שלי בקזבגי? כן, אם בעל הקרקע מסכים, האתר מוגן לאורך היקפו והקברניט מעריך שהוא בטוח. לנחיתה חד־פעמית לא נדרש אישור נפרד מרשויות התעופה.

צריך היתר לאזורי הגבול? לא. כדי להיכנס לאזור הגבול מספיקה תעודה מזהה.

אפשר לטוס בערב או בלילה? לא במסוק חד־מנועי: על כלי הטיס האלה נאסר לטוס בין השקיעה לזריחה. את החזרה צריך לתכנן לשעות האור.

מה קורה אם מזג האוויר משתנה? הטיסה נדחית. הטייס טס לפי הקרקע והאופק, ולכן עננות נמוכה בהרים הופכת את הטיסה לבלתי אפשרית, בלי קשר למה שרוצה כל אחד מהצדדים.

כמה אנשים נכנסים למסוק? ה־Airbus H125, הסוג הנפוץ ביותר כאן, מכיל חמישה נוסעים ועוד הטייס. ה־Agusta A109 מכיל עד שישה נוסעים, אבל עם צוות של שניים.

הטיסה זולה יותר כשיש פחות נוסעים? לא. משלמים על כלי הטיס כולו ולא על מושב, ולכן המחיר זהה לנוסע אחד ולחמישה.

אפשר להגיע לטושתי בחורף? טכנית כן, במזג אוויר מתאים — וזו הדרך היחידה להיכנס כשמעבר אבאנו סגור. טיסות סדירות או מסובסדות לתיירים אין לשם.

כמה זמן המסוק ממתין במקום? לפי תנאי המפעיל, עד שעתיים ללא תשלום; לאחר מכן הזמן מחויב לפי התעריף השעתי.


מסוק מצדיק את מחירו במקום שאין בו כביש או שהכביש סגור. בכל מקרה אחר, אותה נסיעה ברכב עולה שבריר מזה.

רכב שטח מהצי נמסר ברחבי טביליסי בתוך כחצי שעה. לדרכי הרים אפשר להוסיף נהג. כתבו לקונסיירז׳ של Autohub בוואטסאפ או ב־Telegram למספר +995 557 437 034, או שלחו מייל ל־concierge@autohub.ge.

בתמונת השער — הדרך לאומלו דרך טושתי. צילום: Moahim, CC BY-SA 4.0.